שיטות בדיקה אנטי סליפ למשטחים

בהתאם לתקן הישראלי מספר 2279 ישנם סוגי בדיקות שונות אפשריות לקביעת רמת ההחלקה של אריח רצפה. שלושה סוגי בדיקות עיקריות קיימות: בדיקת רמפה, בדיקת מטוטלת ובדיקת מקדם החיכוך. מטרת הבדיקות לקבוע את רמת ההתנגדות להחלקה בהתאם לתקן.

בדיקת רמפה –

בבדיקה זו רמת ההחלקה מסומנת במידה R, ככל שהאריח גס יותר / מחוספס יותר כך מידת ההחלקה R גבוהה יותר. בבדיקה בודקים את זוויות ההחלקה של הנעל על האריח הנבדק. בתהליך הבדיקה, הבודק מורח את האריח בשמן ומניחים את האריח בזווית לקביעת רמת ההתנגדות להחלקה. כאמור, ככל שרמת החספוס גבוהה יותר כך מידת ה- R תהיה גבוה, לדוגמה מידת החלקה R-13 הנה רמת ההחלקה הנמוכה ביותר, קרי – סיכוי להחלקה נמוך ביותר.

בדיקת מטוטלת –

בבדיקה זו רמת ההחלקה נמדדת באמצעות מכשיר BPN / מכשיר מטוטלת. לאחר כיול המכשיר לאריח הנבדק, הבודק מרטיב את האריח במים וזרוע ההנפה של המטוטלת מונפת בצורה חופשית על האריח. בדיקה זו הנה הבדיקה הנפוצה ביותר ומהווה האמצעי העיקרי לבדיקת רמת ההחלקה כאשר הבדיקה מבוצעת בשטח (באתר). התוצאות מוצגות במונחי BPN– British Pendulum Numbers.

בדיקת חיכוך – בדיקה זו קובעת את רמת מקדם החיכוך של האריח במצב בו האריח יבש ובמצב בו האריח רטוב ומחשבים את ממוצע הערכים שהתקבלו. בדיקה זו גם נקראת בדיקת EFT

יש לבדוק שינויים שבוצעו בתקינה האחרונה ביותר.