המטרה של המבנה שאנו מתגוררים בו היא להגן עלינו מפני תנאי מזג אוויר קיצוניים. כדי לעשות זאת ולשמור על טמפרטורת פני המבנה נוחה ונעימה על הקירות החיצוניים להיות מבודדים. בידוד הקירות נקרא בשפה המקצועית בידוד תרמי, תפקידו לשמור על “נוחות תרמית” של הדיירים, ולחסוך להם את הצורך להשתמש באנרגיה כדי לחמם או לקרר את הבית.
בידוד קירות חיצוניים של המבנה
מעטפת החוץ של המבנה כוללת את הקירות החיצוניים שלו, הרצפה והגג אשר כל אלו כאחד עוטפים את הדירה מכל צדדיה. ככל שמעטפת החוץ של המבנה תהיה מבודדת טוב יותר, כך הצורך בחימום או קירור פנים הבית יהיה קטן יותר והפסד האנרגיה יהיה נמוך יותר. על פי מחקרים בידוד הקירות החיצוניים של המבנה זו השקעה שתחזיר את עצמה תוך כמה שנים בודדות, מעבר לעובדה שהוא מקטין את הצורך בחימום או קירור כי שומר על טמפרטורת המבנה, בזכותו פעולת החימום או הקירור במידת הצורך מתבצעת מהר יותר משמעותית.
חומרי בידוד – נחלקים לשני סוגים עיקריים
בחומר מבודד יש 95% אוויר מה שמקנה לו משקל סגולי נמוך. המשותף לחומרי הבידוד השונים הוא התנגדותם הגדולה לחום, זאת ללא קשר לסוגם או עוביים. באופן כללי חומרי הבידוד הקיימים נחלקים לשני סוגים עיקריים:
- חומרים מינרליים או פולימריים – בקבוצה זו ניתן למצוא חומרי בידוד כמו פוליסטירן מוקצף (קל קר) או צמר סלעים. השימוש במוצרים שנמנים על הקבוצה הזו מאפשר להגיע להתנגדות תרמית גבוהה, לשפר את הבידוד התרמי מבחינה משמעותית וכל זאת מבלי להוסיף משקל רב על הרכיבים הקיימים מעטפת החיצונית של הבניין.
- חומרים על בסיס סיד או צמנט – בקבוצה זו אפשר למצוא מוצרים כמו בטון מוקצף (בטקל), פלטות איטונג וטיח תרמי. כדי שיכולות הבידוד של החומרים בקבוצה זו יהיו שוות ליכולות הבידוד המעולות של החומרים בקבוצה הראשונה, יש ליישם שכבת בידוד עבה שלהם. לכן השימוש בהם יהיה בעיקר כאשר אין צורך ברמה גבוהה ממש של בידוד תרמי ובמידה ומתאפשר להוסיף שכבה עבה יחסית של חומר על הרכיבים הקיימים.
שיטות שונות של בידוד
בארץ ישנן שיטות עבודה וטכניקות שונות כדי ליישם בידוד תרמי לגג או בידוד / איטום קירות פנימיים וחיצוניים. בין השיטות הנפוצות ביותר נמצאות אלו הבאות:
פוליסטירן מוקצף – מוכר גם בשם קל קר. זהו חומר אשר נוצר בתהליך הקצפה שבסופו מתקבלים לוחות של בועות פוליסטירן מוקצפות בדחיסויות שונות. ככל שצפיפות הבועות גדלה, כך גם העמידות של הלוח בפני מים גדלה בהתאם.
- יתרונות – קל לניסור, חיתוך ומסמור, נוח לשימוש וליישום, עמיד עד לטמפרטורה של 80 מעלות, ניתן לרכוש בבועות בתפזורת או כלוח ולייעד לשימושים שונים.
- חסרונות – פחות חזק מבחינה מכנית, רגיש לקרני השמש לכן ללא שכבת הגנה אינו מתאים כציפוי חוץ. בצורתו הטבעית מדובר בחומר דליק שפולט גזים רעילים.
פוליאוריתן מוקצף – דומה לפוליסטירן המוקצף. בארץ הוא זמין בשתי צורות: חומר המיועד להתזה על המשטח ולוחות. צבעו של החומר עצמו הוא צהוב – כתום. לאחר התזת החומר על המשטח הוא מתנפח ויוצר שכבת קצף שמתקשה מהר מאוד.
- יתרונות – חומר אטום למים, יציב, עמיד בפני טמפרטורות הנעות בין 40 ל- 150 מעלות, מתקשה מהר, יישום נוח גם על משטחים אנכיים או על התקרה, יכולת הידבקות על כל משטח ללא הכנה מוקדמת.
- חסרונות – החומר אינו עמיד בפני קרני שמש, לכן כאשר מצפים אותו על משטחים חיצוניים יש ליישם במקביל שכבת הגנה. כמו כן זהו חומר דליק הפולט גזים רעילים בשעת שריפה.
צמר סלעים וצמר זכוכית – שני חומרים אלו דומים בתכונותיהם, לכן נכללו יחדיו למרות שמדובר בשני סוגים שונים. מדובר בחומר מינרלי אשר מיוצר מסלעי בזלת שנגרסו ועברו תהליכי עיבוד וחיתוך לכדי סיבים מאוד דקים.
- יתרונות – חומר לא דליק, אינו פולט גזים רעילים, עמיד בפני בקטריות ומזיקים.
- חסרונות – יש סיכוי שהחומר יאבד את יכולות הבידוד כתוצאה מחשיפה לרטיבות.
טיח תרמי – מבוסס על מלט צמנטי וכולל גם כדורי פוליסטירן מוקצף או אגרגטים אחרים כדי ליצור נקבוביות גבוהה.
- יתרונות – חומר זה משווק באריזה סגורה עם הוראות שימוש וכולל שכבת יסוד, שכבת טיח תרמי ושכבת גימור חזקה להגנה.
- חסרונות – חומר זה אינו חזק מבחינה מכנית, בעל כושר ספיגה נמוך למים ולכן זקוק לשכבת הגנה חיצונית.
איטונג – מורכב מתערובת של סיד, אבקת אלומיניום וחול. התערובת שנוצרת בעת היישום היא נקבובית הודות לתגובה כימית בין הסיד לאבקת האלומיניום.
- יתרונות – נמכר בבלוקים ופלטות, בעל חוזק מכני טוב.
- חסרונות – בעל כושר ספיגות מים גבוה ולכן כאשר מיושם בחוץ זקוק לשכבת הגנה אטומה נוספת.
לפני סיום, מה כדאי לדעת ?
לפני שמיישמים בידוד תרמי על מעטפת הבניין החיצונית חשוב לדעת שבישראל ישנו תקן לבידוד תרמי במבני מגורים. התקן מגדיר את כל הדרישות המינימליות עבור בידוד תרמי של רכיבי המעטפת החיצונית של הבניין, זאת במטרה להבטיח חיסכון מקסימלי של אנרגיה, צמצום הסיכון לעיבוי (אדי מים הנגרמים מהבדלי טמפרטורת בין המעטפת החיצונית לבין פנים הבית) והגדלת הנוחות התרמית לדיירים. דרישות התקן מותאמות לאזורי אקלים שונים: מישור החוף, השפלה והנגב הצפוני, ההר, בקעת הירדן והערבה. מעבר לתקנים, סוג החומר, עובי השכבה וטכניקת העבודה יקבעו בהתאם לדרגת הבידוד הרצויה.
